בשנת 2001, טום זאקי ייסד את TerraCycle - והפעיל מהפכת מיחזור עולמית.
האם אי פעם הרגשת אשמה על זריקת סנדלי טבע הישנים שלך, או מברשת השיניים של קולגייט, או חרוט סקיצה לפח, שם הם יסתמו את המזבלה במשך מאות שנים? יש לי חדשות טובות בשבילך. כל הפריטים האלה - ועוד רבים אחרים - ניתנים למיחזור הודות ל- TerraCycle, חברה שיכולה למחזר כמעט כל דבר, במיוחד פריטים שאינם ניתנים לעיבוד על ידי מתקנים עירוניים.
כשהחברה הושקה בשנת 2001, חיסול פסולת לא היה דבר שלצרכן הממוצע אכפת ממנו, אך שני עשורים לאחר מכן, איכות הסביבה הפכה למיינסטרים, וזה היה טוב לעסקיו של TerraCycle. במהלך חמש השנים האחרונות, TerraCycle גדלה בצורה מתפרצת הודות לשותפויות עם מותגים שמשלמים לחברה כדי לאסוף ולמחזר מוצרים ישנים של לקוחות. כיום נרשמו יותר מ -500 מותגים, עלייה פי עשרה לעומת 2016. בשנת 2020, TerraCycle הניבה הכנסות של למעלה מ -50 מיליון דולר על פני 20 מדינות והגדילה את צוות העובדים שלה ב -33% ל -380 עובדים ברחבי העולם.
הצמיחה המדהימה של TerraCycle מספרת סיפור גדול יותר על ההתקדמות שהעולם עושה לקראת כלכלה מעגלית - מערכת בת קיימא יותר בה חברות מפסיקות להפיק חומרי גלם מהאדמה ובמקום זאת ממחזרים מוצרים שכבר קיימים. למרות שהמותגים והצרכנים להוטים להרחיק דברים מהטמנה, עדיין יש אתגרים גדולים במלחמה בפסולת. מי צריך לשאת בעלויות המיחזור? ומה באמת יידרש למחזר חפץ מורכב, כמו נעל או חרוט סקיצה, בחזרה לצורתו המקורית?
[צילום: TerraCycle]
עולם ללא בזבוז
טום זאקי השיק את TerraCycle כתלמיד בן 19 בפרינסטון. החברה התחילה כהמולה צדדית: להפוך פסולת מזון לדשן איכותי בעזרת תולעים. בקולג ', הוא רוקן את חשבון הבנק שלו כדי לבנות יחידת המרה לקקי תולעים ובילה את זמנו הפנוי באגירת פירוק מזון מהקפיטריות של פרינסטון. שנתיים לאחר מכן, הוא נשר לעסוק במשרה מלאה, ומכר את הדשן שיצר להום דיפו וולמארט.
כל שעה ערה של שנות העשרים לחייו לחשוב על בזבוז עזר לסאקי להבין את מלוא היקף הבעיה העולמית - הרבה לפני שאמריקאים רבים התעוררו למשבר. הוא הבין שאוכל הוא רק קצה הקרחון: הבעיה האמיתית - והמסובכת יותר - היא פלסטיק, חומר זול ורב -תכליתי שחברות משתמשות בו בכל דבר, החל מעטיפות מזון ועד רהיטים. מכיוון שפלסטיק אינו מתכלה, הוא מגיע למזבלות ואוקיינוסים, שם הוא פורץ לשברים זעירים ונכנס לשרשרת המזון.
תוכניות מיחזור המדרכה הושקו בשנות ה -70, אך הן תמיד היו מוגבלות במוצרי הפלסטיק שהם מקבלים; רובם אוספים רק חפצים פשוטים העשויים מצורת פלסטיק אחת, כמו מיכלי אוכל. כל השאר מסתיים במזבלה מכיוון שהוא עשוי מחומרים מרובים המורכבים ועתירי עבודה להפרדה. כיסא מוגבה, למשל, משתמש בברגי מתכת וברגים כדי לחבר פיסות פלסטיק שונות זו לזו.
כאשר סקאקי בחן את הבעיה, הוא גילה כי ניתן מבחינה טכנית למחזר כל אחד מהחפצים הללו. הבעיה היא שתשתית מיחזור לא הוקמה כדי להתמודד עם זה. ערים משלמות לחברות ניהול פסולת על מנת לאסוף ולמחזר חומרים, אותן הן מוכרות לאחר מכן בשוק הסחורות. אם מוצר יקר מדי לפירוק, ממחזרים לא ירוויחו עליו. אנו תופסים שחברות המיחזור ממחזרות בחוץ את מה שהן יכולות למחזר מתוך חובה מוסרית, הוא אומר. המציאות היא שחברות המיחזור הן ארגונים למטרות רווח והן רק הולכות לעבד את מה שהן יכולות למחזר ברווח. אם חפץ עולה יותר לאסוף ולמחזר ממה ששווים את החומרים הבאים, הם לא יעשו זאת.
אז סאקי החליט שהוא צריך ליצור מודל עסקי חדש למיחזור. הוא היה בונה את התשתית למיחזור כל מיני חפצים ומבקש מחברות המייצרות מוצרים אלה לשאת בעלות המיחזור שלהן. שאלנו את עצמנו, 'האם יש בעל עניין, כמו יצרן או קמעונאי או צרכן או מישהו שמוכן לכסות מה באמת עולה לאסוף אותו ולעבד אותו? & Apos; הוא אומר. בעזרת פילוסופיה עסקית זו, אנו יכולים לפתוח את היכולת למחזר כמעט הכל.
[צילום: TerraCycle]
מי צריך לשלם עבור מיחזור?
הרעיון לבקש מחברות או אנשים פרטיים לשלם כדי למחזר את הפסולת שלהם נראה מטורף לפני שני עשורים. אבל זאקי הבחין כיצד אנשים ברחבי העולם החלו להבין שלפסולת יש עלויות של ממש.
המודעות הזו הגיעה לנקודת מפנה בשנת 2018, כאשר סרטון של צב עם קש במעלה האף הפך לוויראלי, מה שגרם לצרכנים לקרוא לערים לאסור קשיות ופלסטיק חד פעמי אחר. בשנה שלאחר מכן, נשיונל גאוגרפיק הקדיש גיליון של המגזין לבעיית פסולת הפלסטיק שהופצה בהרחבה; מותגים כמו אוורליין ואדידס החלו להחליף פלסטיק חדש לפלסטיק ממוחזר במוצריהם; וחדש מחקר עלה כיצד פיסות פלסטיק מיקרוסקופיות מגיעות למזון ולמים שלנו ופוגעות בגופנו.
[תמונה: באדיבות טבע]
סאקי ביקש לראשונה מהמותגים לתת חסות למאמצי המיחזור בשנת 2007, כאשר Honest Tea, Stonyfield Farm ו- Clif Bar שילמו ל- Terracycle כדי להקים מרכזי איסוף לצרכנים כדי להוריד את אריזות המזון המשומשות מהמותגים שלהם, אותם היא תמחזר. רק בשנת 2015 יצרו מותגים גדולים תוכניות מתמשכות, כמו באוש + לומב עם עדשות מגע וטארגט עם כסאות תינוק. חלקם הפכו את מאמצי המיחזור שלהם לשיווק: בשנת 2017 השיקו Right Guard ולוריאל מגרשי משחקים וחדרי כושר המיוצרים ממוצרים ממוחזרים ברעש גדול.משמעות מספר מלאך 711
זה סלל את הדרך לרגע הנוכחי, בו מותגים רבים חשים לחץ לקחת אחריות על חלק מהפסולת שלהם - או להסתכן בניכור צרכנים שהם מאוד מודעים לקיימות . זו הסיבה שטבע, יצרנית סנדלי החוץ האיקוניים, פנתה באופן יזום אל Terracycle כדי לאסוף נעליים משומשות ולהפוך אותן למוצרים חדשים. יש עלות לייצור פסולת ללא התחשבות בסביבה, אומר אנדרס ברגסטרום, ה- GM העולמי של טבע. מדובר בעונש כספי נוקשה העומד על גבם של צרכנים צעירים המחפשים מותגים בני קיימא. זוהי מציאות חדשה שלדעתי ארגונים רבים הולכים להתמודד איתם בעתיד.
[איור: טבע]
החל מהשבוע שעבר, לקוחות יכולים להיכנס לאתר האינטרנט של טבע כדי להוריד תווית משלוח בתשלום מראש כדי לשלוח את הסנדלים הישנים שלהם ל- TerraCycle. כדי לשמור על טביעת הרגל הפחמנית של משלוח זה נמוך, TerraCycle משתמשת ברשת של מרכז מיחזור משלה, כמו גם במפעלי מיחזור של צד שלישי, ושולחת מוצרים למתקן הקרוב ביותר. ברגסטרום אומר שטבע תשלם את כל עלות המשלוח, המיון והעיבוד, אך סירבה לומר עד כמה זה יגיע, בין היתר כי זה תלוי בכמה לקוחות שולחים את הנעליים. מסמכים פיננסיים חושפים כי חלק הארי בהכנסות TerraCycle נובע משותפויות מותג אלה.Szaky אומר שכל שותפות חדשה כרוכה בפיתוח מערכות חדשות לאיסוף, ניקוי והפרדה של מוצרים למרכיבי הליבה שלהם. לאחר מכן, החומרים עוברים דרך המכונות הקיימות של החברה: מתכות נמסות ופלסטיק נגרס, נמס ומוחצן לכדורים. לאחר מכן מוכרת TerraCycle חומרים ממוחזרים אלה. הפלסטיק מסנדלי טבע ישמש לייצור מגרשי משחקים, מגרשי אתלטיקה ומסלול כיסוי קרקע.
[צילום: מאה]
בתחילת אפריל, מותג בשם Century הפך לחברת ציוד התינוקות הראשונה ששותפה עם TerraCycle למיחזור מושבי רכב, עגלות, כסאות גבוהים ועטים. בטסי הולמן, מנהלת חברת ניואל ברנדס שבבעלותה סנצ'ורי, אומרת שהמותג מיועד במיוחד להורים בני דור המילניום ודור ה- Z. וקבוצות מיקוד ראשונות עם דמוגרפיה זו חשפו כי הקיימות הייתה גורם מכריע בהחלטות הקנייה שלהם.הצוות של הולמן היה צריך לתמחר את עלות המיחזור לשורה התחתונה. בהתחשב עד כמה המוצרים כבדים וכבדים, התשלום למשלוח מוצרים ל- TerraCycle הוא יקר. עלות המיחזור פוגעת בנו בדיוק כמו כל עלות אחרת, היא אומרת. TerraCycle בהחלט היכה פגיעה ברווח שלנו והרווח שלנו בהחלט לא אטרקטיבי, אבל הרגשנו שזוהי הקריאה הנכונה למותג. המטרה שלנו היא להיות ה מותג תינוקות בר קיימא.
[צילום: TerraCycle]
חלום המעגליות
TerraCycle צומחת במהירות הודות לשותפויות חדשות. נורדסטרום הודיעה כי החל מה -1 באוקטובר הצרכנים יכולים להביא כל אריזת מוצרי יופי לחנויות למיחזור. סטארט -אפים - ממותג הסניקרס Thousand Fell ועד מותג השקית הסיליקון לשימוש חוזר Stasher - מזמינים לקוחות להוריד תוויות בתשלום מראש כדי לשלוח את המוצרים הישנים שלהם. קונגלומרט מורשת, ספין מאסטר, שהופך את Etch A Sketch, קוביית רוביק והאצ'ימלס רק הודיעו שלקוחות יכולים לשלוח כל צעצוע שהיא מייצרת.
[צילום: TerraCycle]
בעוד שזקי נרגש מכך שהעסקים הולכים ומתגברים, הוא מאמין שיש הרבה עבודה לעשות. TerraCycle עדיין לא יצרה מערכת מעגלית לחלוטין, בה ניתן למחזר מוצר לאין שיעור לאותו מוצר. לדוגמה, לא ניתן להפוך את סנדלי טבע לסנדלים, מה שאומר שהמותג ימשיך להסתמך על חומרים חדשים לייצור המוצרים שלהם. הדבר המרגש ביותר שעליו אנו עובדים הוא כיצד להחזיר את החומר למקום שבו הוא התחיל, אומר זאקי. זהו השימוש הגבוה ביותר והטוב ביותר בחומרים.זהו תהליך מסובך, כפי שגילה אלף נפלים. מייסד סטיוארט אחום עבד בשיתוף פעולה הדוק עם סאקי כדי לעצב נעלי ספורט העשויות מכמה חומרים שקל יהיה למחזר אותן. במהלך השנה האחרונה החלה החברה לקבל נעלי ספורט משומשות מלקוחות, אותם מעבדת TerraCycle. אבל כדי להיות מעגלי לחלוטין, אלף נפל חייב לאסוף את הגומי והפלסטיק הממוחזרים, ולשלוח אותם לספקים השונים שלו. כמו רוב המותגים, יש לנו שרשרת אספקה גלובלית, כלומר עלינו לשלוח את החומרים הממוחזרים האלה לכל רחבי העולם, אומר אהום. במקרים מסוימים, עלינו לחשוב האם הפליטות הנוצרות מהמשלוח עולות על היתרונות של יצירת מערכת מעגלית לחלוטין.
בגיל 40 בלבד, זאקי עשתה דרך ארוכה מלדחוף אוכל קפיטריות פרינסטון ליחידת הסבת קקי תולעים. הוא מלא תקווה לגבי מה שראה בשני העשורים האחרונים. כשהתחיל את TerraCycle, מעטים האנשים שהבינו את משימתו. כיום הערכים השתנו והעסקים שלו פורחים. אנחנו באמצע הכחדה המונית וזה לגמרי בגלל שאנחנו לא משלמים את החשבון על הפסולת שאנו יוצרים, הוא אומר. אנו בעצם משתמשים בכל המשאבים הללו באשראי, ומצפים מילדינו, בעלי החיים וכדור הארץ לשלם עבורם בעתיד. אבל הצרכנים זועקים לשינוי, מה שדוחף את המחוקקים והחברות לחשוב מחדש על הדרך שבה אנו עושים דברים. העתיד שהם רוצים הוא מעגלי, והם הולכים להצביע עבורו עם מה שהם קונים.
